לכל עם ישראל!
לראות תמונה בגודל מלא לחץ כאן
אנו מאחלים לך הצלחה בתפקידך המאתגר והקשה ביותר.
אנו רואים בהפתעה רבה כי בחרת להפוך את השלום במזרח התיכון לנושא בעדיפות עליונה, על האף האתגרים הרבים שניצבים לפניך, ואין צורך למנות אותם אחד לאחד.
רבים מקודמיך בתפקיד ניסו ונכשלו, לא מפני שהשלום אינו אפשרי באזורנו ולא מפני שאינו נחוץ. הם נכשלו מפני שהם התעלמו, או בחרו להתעלם, מן המכשול העיקרי בדרך לשלום, דהיינו העקשנות הערבית והעוינות הערבית כלפי עמנו ומדינתנו.
"שטחים תמורת שלום" וכן "פתרון שתי מדינות" הם מילות קוד לחיסול ישראל בשלבים (עיין בהחלטת תוכנית השלבים, קהיר, 9 ביוני 1974). "שתי מדינות שתחיינה זו לצד זו בשלום" נשמע חיובי והגיוני רק לאנשים שאינם מבינים את בעיות הליבה.
ישראל היא מדינה קטנה. כולל יהודה ושומרון (וכעת, לא כולל רצועת עזה) היא משתרעת על שטח של 28,000 קמ"ר. הערבים, לעומת זה, מחזיקים ב-22 מדינותיהם שטח כולל של 13,727,000 קמ"ר. המפה לעיל מבהירה זאת היטב.
אין מקום לשתי מדינות בנות קיימא בארצנו.
שים לב: החלטת האו"ם 242 איננה מתייחסת ל"פתרון שתי מדינות" ולא לעם "פלסטיני". החלטה 242 באה בעקבות המלחמה הערבית שמטרתה הייתה להשמיד את מדינת ישראל בשנת 1967. לאחר שהביסה את הכוחות המשותפים של מצרים, סוריה וירדן, ישראל החזירה לעצמה את יהודה ושומרון שסופחו בידי ירדן בניגוד לחוק בשנת 1948.
החלטת האו"ם 242 ממליצה – בין יתר הדברים – על נסיגה "לגבולות מוכרים ובטוחים" בהקשר של שלום כולל. בנוגע להמלצה זו, אני מסב את תשומת לבך למִזכר משנת 1968, שנכתב בידי ראשי המטות המשולבים של ארה"ב בתגובה לבקשה של הנשיא דאז, לינדון ג'ונסון שיעריכו את "הטריטוריה המינימאלית שישראל יכולה להצדיק את השארתה על מנת לאפשר הגנה יעילה יותר כנגד מתקפה ערבית קונבנציונאלית וכנגד פשיטות טרור". כפי שציינו ראשי המטות, שאף לא אחד מהם היה ציוני, וכפי שחתם יושב הראש שלהם, הגנרל ארל ג' ווילר, המזכר קבע כי "בהתבסס על עקרונות טקטיים מקובלים, גבולות בני הגנה מינימאליים" דורשים כי ישראל תחזיק בכל אזור יהודה מדרום לירושלים, ברצועת עזה, בחלקי מפתח בסיני, ברמת הגולן וברוב השומרון, עם עיבוי הפרוזדור לירושלים.
אדוני הנשיא, דבר לא השתנה באזור מוכה האלימות והמסוכן הזה. כל מי שמצפה מישראל לוותר על יהודה, שומרון ורמת הגולן, מצפה מן האומה שלנו לבצע התאבדות!
זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כפי שהוכרה ואושרה בידי כל 52 המדינות של חבר הלאומים בסאן רמו שבאיטליה בשנת 1920, קבועה בחוק האמריקני. היא אושרה מחדש בוועידה האנגלו-אמריקנית על פלסטינה, אושררה בידי הסנאט של ארה"ב והוכרזה על ידי הנשיא קלווין קולידג' ב-5 בדצמבר 1925. האמנה הזאת עדיין בתוקף כיום כחלק מחוקת המדינה. יתרה מזאת, זכויות ההתיישבות היהודית שהוכרו בסאן רמו כללו את כל השטח ממזרח לנהר הירדן, שנמסר בשרירות לחמולה ההאשמית בידי בריטניה, תוך הפרה בוטה של מחיובותה המנדטורית. השטח כלל 78% מן הקרקע שתוכננה לשמש מקום ליצירת בית לאומי ליהודים על פי הצהרת בלפור. לעם היהודי אין כוונה להזיז את מחוגי השעון לאחור, אבל אם המונח החביב על אויבינו ומבקשי רעתנו הוא "שטחים כבושים", אנו מבקשים להבהיר בזאת כי 80% מן המולדת המיועדת לנו "כבושים" כעת בידי ירדן.
הערבים שהחלו לאחרונה לכנות עצמם "פלסטינים" נוצלו בלי רחמים בידי עולם ערבי שאינו יכול לחשוב עליהם מלבד מאשר במושגים של רובה המכוון אל ראשה של ישראל. בעוד אנחנו בישראל מקווים לעתיד טוב יותר בשבילם, ליישובם מחדש כאזרחים, במקום היותם בני ערובה "פליטים" נצחיים במדינות ערב שבהן הם מתגוררים כעת, אנו נמשיך לעמוד על המשמר ונהיה נכונים תמיד להגן על עמנו ועל ירושתנו.
ושוב, אנו מאחלים לך, הנשיא, ולעם האמריקני הצלחה.
רשומות
