שלשת הלאווים של ישראל

לכל עם ישראל!

אין שטחים "כבושים".

אין שטחים "במחלוקת".

אין שטחים "שלא הועדו".

ישנה – חד וחלק – ארץ-ישראל – מהר החרמון לים סוף, מהים התיכון לנהר הירדן.

בעודה רק חלק קטן של ארץ-ישראל ההיסטורית, "הבית הלאומי של העם היהודי", שהובטחה לנו בכפוף להצהרת בלפור, היא שלנו – ללא מחלוקת, ללא תנאי, על-פי כל פירוש אפשרי של המשפט הבינלאומי.

סעיף 22 לאמנת-היסוד של חבר הלאומים מיוני 1919 בא למסד את העברת הריבונות על ארץ-ישראל לעם היהודי על-ידי המועצה העליונה של מעצמות ההסכמה הראשיות – בריטניה הגדולה, צרפת איטליה ויפן.

ועידת השלום של אפריל 1920 שנתכנסה בסן רמו ציינה את אימוצה הרשמי של הצהרת בלפור על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות, ובכך אישרה את מה שתואר על-ידי המומחה למשפט חוקתי, הווארד גריף, כ"הריבונות המשפטית של העם היהודי על שטח המנדטורי של ארץ-ישראל בכל חלקיה וממדיה ההיסטוריים… בכפוף למשפט הבינלאומי."*

אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית מדצמבר 1920 הבהירה שבכלל "חלקיה וממדיה ההיסטוריים" היו הגולן ועבר-הירדן.

הביטויים "ערבי" או "מדינה ערבית" אינם מופיעים בשום מקום במנדט על ארץ-ישראל שהופקד בידי בריטניה על-ידי ועידת השלום בסן רמו. אכן, אותו מסמך נטול כל אזכור של זכויותיה הפוליטיות או הלאומיות של קהילה כלשהי בארץ-ישראל, פרט לזכויות של הקהילה היהודית.

הניסיון בימינו, תשעים שנה לאחר מעשה, לכפות "מדינה פלשתינית" מזויפת על העם היהודי בתוך גבולות ביתם הלאומי, מהווה את הביזוי הבוטה ביותר של התקדים המשפטי הבינלאומי בתולדות העת החדשה.

לתומכים בהשתלטות החצופה הזאת על ארצנו ועל זכויותינו תוך התרפסות בפני צמאון-הדם של עולם ערבי ג'יהאדיסטי, תיתכן רק תגובה יהודית לאומית אחת: היא לא תעבור!

*The Legal Foundation and Borders of Israel Under International Law (Mazo Publishers, Jerusalem).