ישראל בת ששים וה"נכבה"

לכל עם ישראל!

בשעה שמדינת ישראל חוגגת את לידתה המחודשת ואת ששים שנות הקיום המודרני של המדינה היהודית, אנו מתאבלים על מתינו, על הטובים והמבריקים, שהקריבו את עצמם כדי שהעם היהודי יוכל לחיות שוב במדינתו ולשגשג בה.

אל לנו לשכוח שה"נכבה" אשר "השותפים שלנו לתהליך השלום" מתעקשים לציין, אינה אלא צערם על כי הם ומנהיגיהם לא הצליחו להכחיד את העם היהודי – אותנו – בשנת 1948 ובכל המלחמות שנלחמו בנו מאז!!

"כפי שהתפאר עזאם פאשה, המזכיר הכללי של הליגה הערבית, בעת שהערבים תכננו את הפלישה לישראל בשנת 1948, זו תהיה מלחמה של השמדה ויהיה זה טבח חשוב ביותר, שידברו עליו כפי שדיברו על המונגולים ועל הצלבנים!" (מתוך 'ג'רוזלם פוסט', 5 במאי 2008, מאמרו של ג'רלד סטיינברג).

לערבים אין כל זכות היסטורית או אחרת לאדמתנו. זו רק שאלה של כיבוש, של הרג ה"כופרים" – כלומר, אנחנו – של הנישול שלנו מעל אדמתנו, אדמת ארץ ישראל!
מעולם לא הייתה מדינה ערבית בשם "פלסטין" במשך כל ההיסטוריה הכתובה! ארץ ישראל הייתה מאוכלסת בדלילות רבה מאוד במאה השבע-עשרה ובמאה השמונה-עשרה. בכל תחומי ארץ ישראל חיו כ-100,000 אנשים, מתוכם 50,000 ערבים – לא "פלסטינים" (!) – ורובם היו פועלים זמניים לבעלי בית זרים.

רוב הערבים הגיעו לארצנו בעזרתם הבוגדנית של הבריטים במשך תקופת המנדט. טענת ה"נכבה" שלהם היא חלק מתעמולת הכזב ומן התביעה למדינה בשם "פלסטין", שהיא כולה חלק מהחלטת תוכנית השלבים (קהיר, 9 ביוני 1974), שמטרתה לפרק את מדינתנו שלב אחר שלב.

ממשלתנו זה אך מתחילה להתעורר למראה הנזק שגרמו שלושים שנות תעמולה של הליגה הערבית לעמנו ולארצנו, אבל עדיין אין היא מבינה את תביעת ה"נכבה" ואת "פתרון שתי המדינות"!

הבה נאמר את הדברים בקול בטרם יהיה מאוחר מדי!