שורה ארוכה של מנהיגים זרים ביקרה לאחרונה במדינתנו. אחרי דברי הכיבושין המתבקשים (הגזר), מגיעה המנטרה השגרתית "פתרון שתי מדינות" (המקל המתבקש מאליו).
השאלה העולה מאליה היא מהו הבסיס החוקי או המוסרי שעליו מבססים המנהיגים הללו את תביעתם – שישראל תהפוך את עצמה שוב לפגיעה למתקפות ערביות באמצעות הקמת מדינה ערבית נוספת בתוך תוכה, במרכז הבטן הרכה שלה?!
מדינה ערבית שכזאת תהיה לא אחרת מאשר "סוס טרויאני", ותשמש כשלב הראשון "במלחמה כוללת נגד המדינה היהודית הכופרת"!
כל מי שיש לו מושג קלוש על גודלה של מפת ישראל, כולל יהודה ושומרון – פחות מ18,000 קמ"ר – "פתרון שתי מדינות" נראה לו בוודאי לא ראוי. אם הרעיון המסוכן הזה יתממש אי פעם לא תהיה לישראל עצמה אפשרות קיום ! ואולם "הידידים" האלו שלנו תובעים שתהיה למדינה עתידית בשם "פלסטין" אפשרות קיום!
חלק מבני הדור הצעיר שלנו אולי לא יודעים ש"פלסטין" חדלה להתקיים כאשר עם ישראל חזר והתיישב על אדמתו מימים ימימה.
המסמך החוקי היחיד, החלטת האו"ם 242, שבאה לאחר מלחמת ששת הימים ואחרי עשרות שנים של תוקפנות ערבית כלפי ישראל, אינה מזכירה כלל את "הפלסטינים", שלא לדבר על "מדינה פלסטינית", או על "שטח פלסטיני" "כבוש" או אחר!! כל התביעות האלה הן חלק מתעמולה ערבית שמקבלת עידוד ודחיפה בידי התקשורת שהיא כלי משחק בידיה. אבל מה לגבי ידידינו?
החלטה 242 מתייחסת לזכותה של ישראל לגבולות בני הגנה, והגבולות הללו – כך מסכימים כל המומחים – הם גבולותיה הקיימים של ישראל בגולן ובנהר הירדן.
בתרחיש של "פתרון שתי מדינות" ישראל לא תחזיק עוד בעומק מינימלי ולא בגבולות בני הגנה, וזהו בדיוק הדבר שאליו חותרים "שותפינו לתהליך השלום"!!
כולנו רוצים שלום. אבל הפרודיה הזאת לא תוביל לשלום. מדינת ישראל חלשה ופגיעה רק תחיש את התוקפנות של שכנינו השונים. אנחנו מדינה קטנה בסביבה עוינת. כל ניסיון של ישראל לוותר מתפרש על ידי אויבינו כסימן חולשה. והחלשים לא יחזיקו מעמד זמן רב במזרח התיכון כיום.!!